זו שאלה שאפשר לענות עליה בכמה אופנים, אפשר להסתכל מזווית היסטורית, ולדבר על התפחות התחום לאורך ההיסטוריה. להתחיל בפרויד שדיבר על זה, כשראה את ההשפעה על מטופליו כשכלבתו ג׳ופי נמצאת בחדר הטיפולים. להמשיך לד״ר בוריס לוינסון שהיה לאבי הטיפול בעזרת בעלי חיים וכתב על כוחם המרפא של בעלי החיים בטיפול בספרו (1969) "Pet-oriented child psychotherapy".

אפשר לדבר מזווית מדעית, ולראות את המחקרים שמתעדים את ההשפעה החיובית של בעלי חיים על מטופלים בשלל קונסטלציות, השפעה חיובית של חיות מחמד על אנשים בגיל השלישי, בבתי אבות. על אנשים עם פוסט-טראומה, על אנשים על הספקטרום האוטיסטי, על נוער בבתי חולים פסיכיאטרים ועוד.

כמו כן, אפשר לדבר על הזווית הטיפולית, ולדבר במונחים של מרחב השלכתי ואופראציות טיפוליות.

אעדיף לענות על השאלה מהזווית והניסיון האישיים שלי בחדר הטיפולים ומחוצה לו.

כפי שסיפרתי על עצמי, גדלתי והתפתחתי להבין כי הקשר בין האדם לבעלי חיים הוא ייחודי וטומן בחובו שלל תכונות תרפויטיות.

בעיני המטרה הראשונית של טיפול הנעזר בבעלי חיים הוא להביא את אותה היחודיות למרחב הטיפולי, הנינוחות, הרכות, ההפוגה, הנחמה, הקבלה, ההכלה, האמפטיה, ההקשבה הבלתי אמצעית ועוד.

חלק מהייחודיות של הקשר טמונה בהדדיות, והיחס לבעל החיים לא ככלי אלא כשותף בטיפול, אבן יסוד בטיפול הנעזר בבעלי חיים אשר מאפשרת אינטראקציה שבה כל הנוכחים זוכים למרחב בטוח, הן המטופל והן בעל החיים. מכאן יכול להירקם קשר מטפל-מטופל-בעל חיים מיטיב המבטיח תהליך טיפולי מוצלח.  

לעבודה יחד עם הכלבה שלי (לכל מטפל העובד עם בעל החיים שלו) ישנו ערך טיפולי כשלעצמו, המטופל מתבונן בקשר בין המטפל לבעל החיים שלו ויכול להסיק או להשליך על כך מהעולם הפנימי שלו, אפשר להקביל את זה למושגים מהעולם הטיפול הדיאדי, כמו להתבונן בקשר בין ילד להוריו.

בעבודה במרחב החי, אנחנו אמנם לא נמצאים יחד עם בעל החיים שלנו אלא בנוכחותם של בעלי החיים דרי המרחב ולאו דווקא נהיה באינטראקציה ישירה איתם, אך הקונסטלציה הזו מהווה כר השלכתי פורה עבור המטופל על אינטראקציות בין בעלי החיים במרחב החי, כאשר אנחנו אורחים בביתם ומתבוננים בהם. 

​